היהודי, בתוכנו אנו – תלוי באמון ובכבוד שנצליח לעורר, בתוכנו אנו ומחוצה לנו. לא נתחרה בעמים אחרים ולא נשתווה אליהם בעושר, בכוח, במספר; בכל אלה הוגבלנו וצמצמנו בגזירת ההשגחה ההיסטורית, אין בידינו לקרוע רוע הגזירה. בדבר אחד אנו מסוגלים לעלות על כל עם אחר: בעיצוב חברה חדשה. בהקמת המדינה עלינו על הר תלול. אין לנו עוד הברירה לעמוד במקומנו: או שנתגלגל במורד עד לתהום, או שנתקדם במעלה ההר עד הפסגה."

​

מה קורה לנו?
חרף שגשוג כלכלי ועוצמה, מוצאים אנו היום חברה מפולגת, רבת ניגודים, פוערת פערים, מלובת פחד ושנאה, מעורערת בערעוריה ומהוססת בהרהוריה, עוקפת את ערכיה, דמוקרטית בתפיסתה אך פועלת להריסתה, מאוכזבת מפער המציאות מול החזון, מודאגת מעתידה.
ואני עומד, ערב ט' באב, מודע לתהליכי אותם ימים רחוקים שהביאו על עמנו חורבן וגלות, מנסה לשמור על שיקול דעת, קור רוח ועשייה חיובית ומודאג. מודאג מהכיוון בו הולכת החברה הישראלית שאינו מתאים לתפיסת עולמי היהודית, הציונית, הכלכלית והחברתית, מודאג מהיותי מובל ולא מוביל, מודאג מכוחי/כוחנו המוגבל.
ועם זאת מחויב לפעול לתיקון עולם כמיטב כוחי.

​

מה יקרה לנו?

אביא דברים בשם אמרם, עמוס עוז בספרו "פה ושם בארץ ישראל" (1982)
"....אולי הייתה זו הבטחה מטורפת: להפוך בתוך שניים או שלושה דורות המוני יהודים, נרדפים, מבוהלים, מלאי אהבה ושנאה כלפי ארצות המקור שלהם, לאומה שתהיה למופת לקהיליה הערבית ולמודל של גאולה לעולם כולו. אולי דרשנו יותר מדי. אולי כל הצדדים היו נגועים במשיחיות מאוחרת. תסביך משיחי. אולי היה עלינו לכוון למטרה נמוכה יותר. אולי הייתה כאן יומרנות פרועה, מעבר ליכולתנו, מעבר ליכולת האנושית. אולי עלינו להגביל את עצמנו ולנטוש את הצבעוניות של החלומות המשיחיים, בין אם הם נקראים "שיבת מלכות דוד ושלמה" או "בניית חברה לדוגמה, אור לגויים", "הגשמת חזון הנביאים" או "להיות ללב העולם". אולי עלינו לעשות צעדים קטנים יותר, לזנוח את המוחלטות של הארץ לטובת שלום פנימי וחיצוני. לוותר בלב כבד על ירושלים למען ירושלים של שכונות העוני, לזנוח את הגאולה המשיחית למען רפורמות קטנות והדרגתיות, לנטוש את הלהט המשיחי למען השפיות השגרתית. ואולי כלל הסיפור שלנו איננו סיפור של דם ואש או של גאולה ונחמה אלא דווקא סיפור של ניסיון מהוסס להחלים ממחלה קשה. אולי אין דרך קיצור."

מי ייתן שנדע כולנו לגייס כוחותינו לתיקון עולם.

אירי קסל – קיבוץ חצרים.  מנחם אב תשע"ו אוגוסט 2016.